שנים רבות אחרי שהתיירות הפכה לנגישה למיליארדי בני אדם, נותרו מקומות מעטים על פני הגלובוס שהם בתוליים מבחינה תיירותית. ברשימת המקומות הללו נמצא פסגות תלולות, ג'ונגלים מרוחקים ומדבריות רחבות ידיים. בולטת ברשימה זו היא צפון קוריאה, המדינה שבחרה לבודד את עצמה משאר העולם כפועל יוצא מאידיאולוגיית הג'וצ'ה שלה. שושלת קים השולטת במדינה מאז הקמתה, דאגה למצב את שלושת מנהיגיה – המייסד קים איל סונג, בנו-יורשו קים ג'ונג איל והמנהיג הנוכחי קים ג'ונג און כאלים. זאת באמצעות פולחן אישיות אדיר ממדים הכולל שידורי תעמולה ללא הפסקה, פסלי ענק ואגדות על יכולותיהם של שלושת המנהיגים הלקוחים מספרי הקומיקס של גיבורי העל. טיול בצפון קוריאה חושף אותנו למיליוני בני אדם המנותקים כמעט הרמטית מהמתחולל בשאר העולם וכל הוויתם מוכפפת לרצונות, שלא לומר לגחמות, של המנהיג העליון.

פיונגיאנג הבירה היא ניסיון סטרילי להראות לתיירים את צפון קוריאה כפי שהנהגתה רוצה להציג לעולם – רחובות עם תנועת רכבים דלילה, מוסדות ציבור מצוחצחים, סדר מופתי, בלי שלטי פרסומת, האצטדיון הגדול ביותר בעולם ופולחן הסגידה למנהיג העליון.

מעצמה גרעינית ובעלת הצבא הרביעי בגודלו בעולם מצד אחד, שאינה מסוגלת להאכיל את כלל אזרחיה מצד שני. מדינה שמציגה עצמה כ"דמוקרטיה", אך בבחירות שנערכות בה מדי חמש שנים יש רק אופציה אחת בקלפי. שיעורי פשיעה נמוכים ומאות אלפי אזרחים שנמצאים במחנות עבודה ל"חינוך מחדש". הניגודים הקיצוניים במדינה הכמעט-סודית הזאת מבטיחים חוויה שקשה לתאר אותה במילים, חוויה שמעטים זכו לחוות.