השטח המפורז בין שתי הקוריאות, ה-DMZ, נמתח לאורך של 250 ק"מ ולרוחב של כ-4 ק"מ. הגבול הקוריאני נחשב לגבול החמוש והממוקש ביותר בעולם. הוא מקביל פחות או יותר לקו הרוחב 38, הקו שנקבע על ידי האו"ם כגבול בין שטחי ההשפעה של ארה"ב (דרום) וברה"מ (צפון) בסיומה של מלחמת העולם השנייה.
בשנת 1948 הפכו שני אזורי ההשפעה למדינות ריבוניות חדשות – דרום קוריאה שהיתה תחת משטר צבאי עד להפיכתה לדמוקרטיה כ-40 שנה לאחר מכן, וצפון קוריאה, שקמה כמדינה קומוניסטית.
שנתיים לאחר הקמת המדינות הללו, ביוני 1950, פלשה צפון קוריאה לדרום קוריאה ובכך ניתן האות למלחמה בת שלוש שנים שבה שילמו בחייהם שלושה מיליון בני אדם מכל הצדדים, רובם אזרחים, רק כדי לחזור פחות או יותר לאותו גבול, עם הפסד שטח מסוים של הצפון לדרום. הפעם הבינו המעצמות שלא ניתן להסתפק בקו גבול וצריך לדאוג לחיץ יותר מסיבי ויותר אמין כדי להפחית את החיכוך בין שתי המדינות. במהרה הפך הגבול הקוריאני לאחד מהגבולות החמים ביותר במלחמה הקרה.
במסגרת הסכמי שביתת הנשק ב–1953 קיבל כל אחד מהצדדים על עצמו לסגת לאחור כשני קילומטרים ובכך ליצור אזור חיץ של 4 ק"מ שבמרכזו קו הגבול המקורי.
למרות הצלחתו של אזור החיץ למנוע מלחמות מאז שהוקם, תקריות אש אירעו לא אחת, בדרך כלל כתוצאה מהמתיחות הרבה בגבול בקרב שני הצדדים. כך למשל, ניסיון של חייל סובייטי שהוצב בצפון קוריאה לערוק לדרום נענה באש מצד הצפון קוריאנים שניסו למנוע את בריחתו ומיד לאחר מכן היו אלה הדרום קוריאנים שהשיבו אש משום שחשבו שהירי מכוון אליהם.
בשנת 1974 חשפה דרום קוריאה מנהרה מאובזרת היטב שחפרה צפון קוריאה ואשר המתינה ליום פקודה אם תחליט צפון קוריאה לפלוש לשכנתה. עד 1990 נחשפו שלוש מנהרות נוספות שאחת מהן אף הייתה ערוכה למעבר בו זמנית של 2,000 חיילים בשעה.
לצד המתיחות הצבאית ישנו גם מאבק תעמולתי רב שנים בין שתי המדינות. בתחילת שנות ה-80 הציבה דרום קוריאה על עמוד בגובה של כ-100 מטר דגל במשקל של 130 ק"ג מול עיני החיילים הצפון קוריאנים. הללו לא תכננו להשאיר את הזירה ללא מענה ובמהרה כבר התנופף דגל מצדו השני של הגבול על עמוד בגובה של 160 מטר ובמשקל 270 ק"ג, הגבוה ביותר בעולם בזמנו, והרביעי בגודלו כיום.
מאבק תעמולתי אחר ומחריש אוזניים בא לידי ביטוי בהצבת רמקולים עצומים משני צדי הגבול שמהם הושמעו דברי תעמולה כלפי הצד שמנגד. בשנת 2004 הסכימו שתי המדינות להפסיק את מלחמת הרמקולים. גם בבחירת החיילים שישרתו בגבול מקפידות מאוד שתי המדינות מתוך מחשבה תעמולתית. מקפידות מאוד בבחירת החיילים שישרתו בגבול. לצד ההכשרה הצבאית הטובה דרוש בצפון קוריאה גובה מסוים כדי לשרת מול הדרום, חלק ממאבק פסיכולוגי.
אבל למרות העובדה שהאזור המפורז עמוס לעייפה בחיילים וממוקש עד צוואר, הפך ה–DMZ לשמורת טבע שבה חיות נדירות ביותר. טיגריס סיבירי, נמרים, עגור אדום הכתר, דב אסיאתי שחור ועוד, לצד צמחים שמצויים אף הם בסכנת הכחדה במקומות אחרים בעולם.
כמה קילומטרים מצפון לגבול, צמוד לעיר קייסונג, הוקם ב-2003 פארק תעשייתי המשלב את הידע והכסף הדרום קוריאני עם כוח העבודה הזול בצפון. פארק זה, בימים כתיקונם, מספק עבודה למאות אלפי צפון קוריאנים, אולם הוא נתון להשפעה מצד האירועים הפוליטיים והביטחוניים שמתרחשים בחצי האי. בפברואר 2016 הודיעה דרום קוריאה כי היא מקפיאה את פעילותה באזור בשל ניסוי טילים שביצע הצפון. אגב, ההקפאה הזו גררה ויכוח פוליטי פנימי בדרום. הנצים טענו כי יש לגבות מחיר קבוע מהצפון על פעולותיו הביטחוניות נגד הדרום, כגון סנקציות כלכליות מכאיבות. היונים לעומת זאת סברו כי הלחץ לא ישפיע על ההנהגה הצפון קוריאנית ולכן יש דווקא לפעול להפעלת הפארק התעשייתי שמהווה קרן אור של שלום בסכסוך. ברוך השם שלנו אין דילמות מהסוג הזה…
