הוקאידו, האי השני בגודלו ביפן והצפוני ביותר, משתרע על פני 83 אלף קמ"ר ובו חיים 5.3 מיליון בני אדם, האי הכי פחות צפוף מבין ארבעת האיים הגדולים בארץ השמש העולה. האי מכונה אי האש והקרח בשל ההרים הוולקניים עם פסגות הקרח שמאפיינים אותו, כינוי שלו זכתה גם איסלנד.
הוקאידו הוא המקום שאליו בורחים היפנים בקיץ – בשל מזג האוויר הנעים והנוף המרהיב, ובחורף – בזכות אתרי הסקי ופסטיבלי הקרח שזכו לתהילה גם מחוץ ליפן. הקרבה של הוקאידו לסיביר באה לידי ביטוי באקלים האופייני שבו יכולות הטמפרטורות לצנוח בחורפים קשים במיוחד אל 50 מעלות מתחת לאפס, לא כולל הרוחות החזקות והמקפיאות.
שער הכניסה היבשתי היחיד להוקאידו הוא מנהרת סייקן (seikan), מנהרת-רכבת הארוכה ביותר בעולם, המחברת את הוקאידו לאי המרכזי הונשו. שתי הדרכים האחרות להגעה אל האי הן בטיסה או במעבורת, שבאמצעותה ניתן גם להיכנס עם הרכב הפרטי.
היפנים החלו להתיישב בדרום האי רק במאה ה-15 כשרובו היה מאוכלס בשבטי ילידים שהבולטים שבהם הם בני האיינו, שבט של ציידים-לקטים. בראשית תקופת מייג'י (1868-1912) החליט הקיסר היפני כי הגיעה העת לפתח את כל יפן. הוקאידו, כמקום שנותר עד היום הפחות מפותח מבין איי יפן, זכה לתשומת לב מיוחדת מצד הקיסר ושליחיו. תהליך היפניזציה שעבר על בני האיינו דילל את מספרם של מי ש"התעקשו" לשמור על תרבותם המקורית.
ישנן שש שמורות טבע עוצרות נשימה ברחבי האי המציעות למבקרים תמהיל של סיורי שטח בנופי פרא, אגמים, בריכות בוץ וכמובן טיפוס ותצפית מפסגות ההרים הוולקניים. עולם החי והצומח מהווה אף הוא חוויה בפני עצמה עם כמה זנים ייחודיים להוקאידו, ובסוף יום שכזה אפשר להיכנס לאחד מהמעיינות החמים הפזורים באי.
אם יש משהו שהיפנים אוהבים יותר מפריחת הדובדבן זו השלכת, והשלכת בהוקאידו מרהיבה לכל הדעות. בעונת הסתיו, מאמצע ספטמבר ועד לאמצע דצמבר, ניתן לראות את התיירים היפנים נוהרים אל האי הצפוני כדי לטייל בתוך הנוף הקסום של עצים העומדים בשלכת אדומה ומשווים נופך רומנטי למסלול ההליכה.
ואם שלכת אנחנו מחפשים, ייתכן שהמקום הפראי והמרגש ביותר שבו נוכל ליהנות מחווית הסתיו המקומית זו השמורה הצפונית-מזרחית, חצי האי שירטוקו, ממנו אפשר לראות את האיים הקיריליים שבהם שולטת רוסיה כיום. לטיול הזה כדאי לארוז ביגוד חם וכן בגדים המתאימים לגשמים היורדים כמעט ללא הרף.
בשירטוקו אפשר ללכת בין האגמים כשהנוף הוא שילוב של ביצות, הרי געש, קניונים ומפלים. התיירים המערביים עוד לא גילו ממש את הוקאידו ואולי הם פשוט נרתעים מהעלויות הגבוהות יחסית של ביקור ביפן. בשורה התחתונה, אם תבחרו בטיול שלכת באי, תהיו מבין המערביים הבודדים שפוקדים את האי.
עוד דבר מסעיר שניתן לעשות בשירטוקו, בזכות המיקום הייחודי של חצי האי וקרבתו היחסית אל הקוטב, זה צפייה בבעל החיים האופיינים לאזור הזה כגון לווייתנים, כלבי ים, דובים ואיילים..
אחת החוויות המרתקות ביותר שהוקאידו יכול להציע לתיירים זה ביקור בכפר של בני האיינו שמאפשר להתוודע לתרבות הזאת שעומדת תחת סכנה מוחשית של הכחדה. כיום מעריכים שיש רק 100 בני אדם שדוברים את השפה, ויש אומרים שרק 15. לאיינו יש מוסיקה משלהם עם כלי נגינה בשם טונקורי, המטבח שלהם כולל רכיבים לא מוכרים לחך הישראלי כגון בשר דובים, שועלים, זאבים, שוורים וסוסים, כיאה לחברת ציידים-לקטים.
מי שיבחר לבלות את הסתיו הקרוב בהוקאידו, יזכה לצפות בטבע הפראי והנקי ביותר שניתן למצוא, ועוד במדינה שככל הנראה היא המתקדמת ביותר מבחינה טכנולוגית.
למידע נוסף אודות ביקור בהוקאידו: טיול מאורגן ליפן
