העיירה הקטנה הזו עלתה על מפת ההיסטוריה היהודית בין השנים 1943 – 1947. בארבע השנים הללו עברו דרך העיירה כמאה אלף עקורי מחנות ריכוז שהוסעו לכאן מרחבי אירופה. לאחר שהות לא ארוכה, הם יצאו מכאן לפלסטינה באניות שהעמיד לרשותם הקונגרס היהודי העולמי. בנות הברית החרימו בתי נופש של איטלקים מן הצפון והקימו כאן מחנה פתוח, שבו מצאו העקורים מפלט ראשון מהתופת הנאצית.
בין העקורים לבין התושבים המקומיים, שעשו רבות על מנת לאפשר להם לחזור לצלם אנוש, נרקמו קשרים חמים. בינואר 2009 נחנך במקום מוזיאון שנבנה בכספי ממשלת איטליה לזכר הפעילים המקומיים שסייעו לאוכלוסיית העקורים. בין העדויות והמוצגים ההיסטוריים במוזיאון אפשר לראות שלושה ציורי קיר שהותיר אחריו צייר פליט ואוסף צילומים, סרטונים ומוצגים, המתארים את חייהם של דיירי המחנה.
ברית ערים תאומות נכרתה בין עתלית (שקלטה את העקורים) לבין סנטה מריה אל בניו, העיירה ששלחה אותם לשם.
