טרינידד (Trinidad) המכונה גם “עיר העבדים”, ממוקמת במרכז קובה. מאז שנת 1988 נכללת, יחד עם ואיה דה לוס אינחניוס הסמוך לה, ברשימת אתרי המורשת העולמיים.
זו העיר השלישית שהקימו הספרדים באי והיא אחד השרידים היפים של הקולוניאליזם הספרדי מהמאה ה- 17. היא הייתה לנקודת מוצא למסעות הכיבושים שערכו הספרדים ביבשת. בין היתר יצאו ממנה פרנסיסקו הרנאנדס דה קורדובה לחצי האי יוקטן ב-1517, והרנאן קורטס הפליג ממנה ב-1518 כשיצא למסעו לכיבוש מקסיקו.
בעיר התפתחה תעשיית גידול וייצור סוכר שהתבססה על עבדים שהובאו מג’מייקה אבל מרד עבדים שהתחולל באמצע המאה ה-19 והירידה בביקוש לסוכר, הביאו לחיסולה של התעשייה. רק בשנות ה-50 של המאה ה-20 חזרה העיר להתפתח עם חיבורה בכביש לסיינפואגוס ולעיר סנקטי ספיריטוס. בשנות ה-60 קמו לאורך החוף הסמוך לעיר מספר אתרי נופש, והעיר עלתה על מפת התיירות.
בתי האבן הקולוניאליים במרכזה הקטן של העיר שהוקמו במהלך המאות ה-18 וה-19, משומרים היטב. יש להם קומה אחת בדרך כלל, ובחזיתותיהם מרפסות הנתמכות בקורות עץ. קירות הבתים צבועים בצבעים שונים, ועל גגותיהם רעפי טרקוטה אדומים וחצרות “פטיו” בסגנון אנדלוסי. הוסיפו לזה את הסימטאות המרוצפות בחלוקי נחל ותקבלו אתהסיבה למה התיירים מציפים את העיר.
טרינידד הייתה לאורך ההיסטוריה של קובה עיר נמל לחוף האוקיינוס הקריבי, נקודת מוצא וכניסה למסעותיהם של הספרדים, לכיבושיהם של הצרפתים והאנגלים ולמעשי החמס והשדידה של השודדים הקאריביים. כמו כן, במשך שנים רבות הייתה העיר מרכז לתעשיית הסוכר, ולכן הובאו לשם עבדים רבים מאפריקה, בעיקר מניגריה. כתוצאה מכך העיר עשירה במגוון תרבויות שמעל כולן מנצחת המוסיקה. הסמטאות הצרות והצבעוניות של הבתים, המוסיקה והמיקום שלה הקנו לה ב-1982 מעמד של אתר מורשת עולמית.
