סלוניקי (Thessaloniki) נוסדה בשנת 316 לפנה”ס על ידי קסאנדרוס מלך מוקדון, שקבע בה את בירת הממלכה. היא נקראת כך ע”ש תסלוניקה, בתו של פיליפוס השני (אבי אלכסנדר הגדול), שחזר מניצחון על תסליה, וחיבר את שמה למילה “ניקה” (ניצחון). במהרה הייתה סלוניקי לנמל החשוב ביותר במוקדון. הרומאים, שמאוחר יותר החלו בסלילת ויה אגנטיה, הדרך הרומית הראשית מרומא למזרח, בססו את מעמדה והפכו אותה לצומת תחבורה ומסחר חשובה.
העיר עברה עם השנים משלטון ביזנטי ונוצרי אחד לאחר עד לכיבושה ב- 1430 על ידי הסולטאן העות’מאני מוראד השני ונשארה בשלטון עות’מאני קרוב ל-500 שנה, עד 1912. זו הייתה תקופת שגשוג, שגשוג לו תרמו רבות פליטים יהודים שהגיעו מכל רחבי אירופה הנוצרית ובעיקר היהודים שהגיעו מספרד אחרי 1492.
בתחילת המאה ה-20 הייתה סלוניקי אחד ממרכזי הטורקים הצעירים ובשנים 1907 – 1908 אף ישב בה אטאטורק, מנהיגה לעתיד של טורקיה, שהיה יליד העיר.
השלטון העות’מאני בסלוניקי הסתיים בסוף 1912 עם הכיבוש היווני במהלך מלחמת הבלקן הראשונה. עם השתלטות היוונים על העיר הייתה אוכלוסייתה מחולקת בצורה פחות או יותר שווה בין יהודים, מוסלמים ונוצרים. לאחר מלחמת יוון-טורקיה, בוצע חילופי אוכלוסין בין המדינות. הטורקים המוסלמים בסלוניקי עזבו ובמקומם באו פליטים יוונים רבים שהעיקו על כלכלת העיר. במלחמת העולם השנייה חוסלה קהילת יהודי סלוניקי. העיר שהייתה מחולקת לנוצרים, מוסלמים ויהודים באופן שווה, הפכה לעיר של נוצרים בלבד.
היום היא העיר השנייה בגודלה ביוון עם 325 אלף תושבים ואחת מערי הנמל החשובות בה ומהווה מרכז תעשייתי ומסחרי לכל צפון יוון.
המבנים הרבים בה מהתקופה הנוצרית המוקדמת והביזנטית הוכרו על ידי אונסק”ו כאתרי מורשת עולמית וב- 1997 האיחוד האירופי בחר בסלוניקי להיות “בירת התרבות האירופית” לשנה זו.
הנקודה היהודית. אלו שלטו על כלכלת העיר, היו רוב האוכלוסייה במרכז העיר ואף היו רוב בין עובדי הנמל כולל הסוורים. לפיכך בשבת הנמל היה מושבת והסחר במרכז העיר היה מושבת. בזמן מלחמת העולם הראשונה רבים מהיהודים עזבו את העיר הן בשל השריפה הגדולה של שנת 1917 והן בשל הגירת פליטים יווניים רבים מאנטוליה בעקבות הכיבוש הטורקי.
באפריל 1941 נכבשה סלוניקי על ידי גרמניה הנאצית ושישים וחמישה אלף היהודים שבה עברו השפלות והתעללויות, דירות של יהודים הופקעו, בית החולים היהודי הופקע לשימוש הצבא הגרמני, עיתונים יהודיים נסגרו ומנגד הופיעו עיתונים אנטישמיים. ספרים יהודיים הוחרמו ונשלחו לפרנקפורט, שם הקימו הנאצים ספרייה לחקר היהדות. בית העלמין היהודי העתיק חולל. במשך השנה הבאה לא הותקפו היהודים, למעט מקרים אחדים. בדצמבר הוקם היודנרט ובראשו הרב צבי קורץ השנוי במחלוקת. בפברואר החלו המשלוחים היהודיים לאושוויץ. בנוסף נשלחו יהודים בעלי אזרחות ספרדית או פורטוגזית, וגם יהודים “מיוחסים” (לגרמנים) למחנה ברגן-בלזן. עדויות מספרות שיהודי יוון סבלו באושוויץ, יותר מהאחרים, מכיוון ששפתם הייתה שונה, תרבותם שונה ותנאי האקלים שונים.
מהקהילה הגדולה המפוארת והמבוססת כמעט שלא נותר שריד. 96% מיהודי קהילת סלוניקי, כחמישים אלף קרבנות, נספו בשואה. הקהילה כיום הינה קהילה קטנה ומזדקנת. עיריית סלוניקי קבעה את יום ה-27 בינואר כיום זיכרון לשואת יהודי הקהילה. בנוסף, בכיכר מרכזית בעיר הוצבה אנדרטה לזכר 50,000 הקרבנות.
