היוונים, לא אני, אומרים שזהו המקום היפה ביוון. על צוק גבוה בחוף המערבי של אגם אורסטיאדה Orestiada, בעמק המוקף בהרי גיר נישאים, משתרעת לה עיר יפייפיה. קסטוריה (kastoria) מתקשטת בשפע הכנסיות הביזנטיות שבה, בסגנון האדריכלי העות’מני המרשים של מבניה, ובתעשיית ייצור הפרוות שלה. בכל שנה מתקיים בה יריד פרוות המושך אליו סוחרים ונשות חברה עשירות מכל העולם. אבל, אם חשקה נפשכם בפרוות מינק במחיר טוב, עשרות חנויות הפרווה בקסטוריה מוכנות לקראתכם לאורך כל השנה. הכינו את הארנקים.
העיר שנכבשה על ידי האימפריה הבולגרית באמצע המאה ה -9, נותרה בידיים בולגרית עד נפילתה סביב 1385 בידי האימפריה העותמאנית. היא נשארה תחת שלטון עות’מאני עד מלחמת הבלקן הראשונה (1912), ובעקבותיה שולבה במדינה היוונית. בדיוק כמו ביואנינה, גם כאן היו חילופי אוכלוסייה יווניים- תורכיים שהשאירו את חותמם על תושבי העיר.
במהלך שתי מלחמות העולם ומלחמת האזרחים היוונית ב- 1949, קסטוריה שבסביבתה התנהלו קרבות קשים, ניזוקה שוב ושוב אבל בכל פעם להתאושש מחדש.
הנקודה היהודית. בשנת 1940 הקהילה היהודית מנתה כ- 900, מורכבת בעיקר מדוברי שפת הלאדינו, יהדות מגורשי ספרד שהיגרו לכאן מאיטליה.
בסוף מארס 1944, ארבעה חודשים בלבד לפני שקסטוריה שוחררה ע”י לוחמי הגרילה של צבא השחרור היווני, הובלו 763 יהודי העיר לאושוויץ-בירקנאו. רק 35 יהודים שרדו.
