באלי, האי האקזוטי שמשתייך לאינדונזיה, הוא גם “אי” של תיירות בלב מדינת ענק מוסלמית, שמושך אליו תיירים רבים מהמערב שנמשכים לאווירה הפתוחה והמתירנית, השונה כל כך מזו שבמדינת האם. למעשה, התיירות על נגזרותיה משמשת מקור ל-80% מהכנסות האי.

באלי הוא אמנם אי צפוף – בשטח של כ-5,700 קמ”ר, מצטופפים להם כ-4.2 מיליון בני אדם, צפיפות כפולה מזו שבישראל. אך עדיין ניתן לפגוש את הטבע והנופים הפתוחים בכל מקום שאליו נלך – יערות, אגמים, חופים יפהפיים ועוד.

באלי הוא גן עדן לחובבי הצלילה והספורט הימי. הוא ממוקם בלב משולש האלמוגים – האזור שבו מצויים כ-500 סוגי אלמוגים, שלושה רבעים מכלל סוגי האלמוגים בעולם.

לשם השוואה מספר זה גבוה פי 7 ממגוון האלמוגים שבים הקאריבי כולו. במשולש האלמוגים ניתן גם להיתקל בלא פחות מ-3,000 סוגי דגים, שמוסיפים צבע למצולות המרהיבות של באלי.

התרבות הבאלינזית המקומית ספגה מספר השפעות לאורך השנים. שלושה גלי הגירה עיקריים שמקורם ביאווה הגיעו אל האי לאורך השנים ונשאו איתם את תרבות יאווה האסטרונזית, יחד עם התרבות ההודית.

אמנם מבחינה גנטית הרוב המוחלט של הבאלינזים מקורם בתרבות האסטרונזית, אך יחד עם זאת הם אימצו את ההינדו בגרסתו המקומית. השפעה נוספת שחדרה לבסוף היא האסלאם, וגם זה לאחר שנים רבות שבהן נחשבה באלי למעין אי-מקלט עבור תושבים שחששו מהשלטון המוסלמי ומניסיונותיו לאסלם בכוח.

באלי ספגה גם השפעות מערביות מיורדי הים ההולנדים ששלטו באינדונזיה מאות שנים עד עצמאותה, אך עיקר התרבות המקומית מבוססת על מסורות באלינזיות והודיות.

אז מה אפשר לעשות בבאלי חוץ מלצלול?

אחד הסמלים המובהקים של באלי הוא מקדש טאנה לוט – מקדש הינדי שבנוי על סלע שחודר לתוך הים. צורתו המסתורית מזכירה לחלק מהמתבוננים אנייה טרופה.

על פי המיתולוגיה המקומית המקדש מאובטח על ידי נחש ענק שנוצר מצעיפו של ברהמין הודי. בזכות מיקומו של המקדש, והדרך העקלקלה אליו, הוא הפך ליעד עבור תיירים שנהנים משקיעות עוצרות נשימה ומנופים מדהימים.

גם מקדש אולוואטו מספק מקום מפלט מענג עם נוף ימי ואפילו קירבה ליער הקופים. אולוואטו וטאנה לוט משתייכים לקבוצה של ששה מקדשים הינדיים שנחשבים לבסיס הדתי ההיסטורי של באלי. אבל מי שזכה לכינוי “אם כל המקדשים” הוא פורה בסאקי השוכן על הר אגונג, בגובה 1,000 מטר מעל פני הים.

מקדש אולוואטו הינו המקדש הגדול ביותר בקרב המקדשים ההינדואיסטים, והאתר הקדוש ביותר לבאלינזים. יש מטיילים שדיווחו על הצקות מצד מקומיים כשהגיעו לשם שלא היו מרוצים מהופעתם של תיירים במקום המקודש להם – כמובן שתיירים לא נכנסים פנימה לאף אחד מהמקדשים אלא רק מטיילים בסמוך.

בסך הכל כמו כל מקום אחר בבאלי, האווירה נעימה בדרך כלל, ואם מקפידים על כללי לבוש, לא צריכה להיות בעיה.

יער אובוד, יער קופי המקק, המכונה גם יער הקופים המקודש הוא גם אתר מבוקש בקרב התיירים. זהו היער הגדול מסוגו בבאלי. הוא מספק הצצה לחיי קופי המקק ולאופן שבו בני אדם ובעלי חיים פראיים יכולים לחיות זה לצד זה וכמובן שכדאי להצטייד במצלמה טובה.

אחד המקומות המהנים והמרתקים ביותר בביקור בבאלי הוא הספארי המקומי – פארק החיות. בפארק זה מסתובבים 60 סוגים של בעלי חיים בתנאי סביבתיים שמתיימרים לחכות את הטבע. לא רק החיות שעל הקרקע זכו לכך, אלא גם החיות הימיות.

באלי לחובבי הטרקים

חובבי ההליכה ברגל ימצאו בטיפוס על הר הגעש באטור, שפסגתו 1,700 מטר מעל פני הים, יעד מוצדק למאמץ. למעשה בשעות הקטנות של הלילה עושים את דרכם אל ההר תיירים רבים, כשהפרס הוא המראה המדהים של זריחה מעל האי באלי.

ההליכה לפסגת ההר נעשית על שבילים מסומנים ונמשכת בין שעתיים לשלוש שעות, בהתאם לקצב המועדף, אולם אין מדובר בהליכה קשה מדי.

המהדרין אוכלים ארוחת בוקר על פסגת ההר לאחר הצפייה בזריחה, כשאין צורך לומר שהנוף הניבט משם מדהים.

בסופו של יום, המשיכה לבאלי היא המשיכה לחופיה ולגלים שלה, לבטן-גב ולטיולים נינוחים על החוף, ובאלי מספקת את הסחורה.