ריבוי השמורות והמרחבים בטנזניה, 20% מסך זני בעלי החיים באפריקה כולה והכמות האדירה של חיות כגון זברות, גנו וצבאים, מעניקה לקרניבורים שמקרב בעלי החיים בטנזניה פרנסה בשפע. הכירו את הבולטים שבהם.

ספארי בטנזניה

האריה הטנזני מכונה גם אריה מסאי על שום בני המסאי החיים באזורי הגידול שלו. בעבר הוא התפרס על שטח רב מאוד במזרח אפריקה, עד לסודן בצפון, אולם בשל ציד ופגיעה בבתי הגידול, הצטמצם השטח שבו הוא פועל ב-80%, אם כי עדיין מדובר בשטח נכבד. בניגוד לזנים אחרים של אריות, אריה המסאי, בזכות שמורות הענק כמו הסרנגטי, אינו מצוי בסכנת הכחדה. משקלו של זכר בוגר עשוי להגיע ל-200 ק”ג ולאורך של 3 מטרים, כולל הזנב. המאפיין הוויזואלי שלו בהשוואה לאריות אחרים הוא הרעמה הצנועה יחסית שלראשו, שמעניקה לו מראה כאילו סורק שערו לאחור.  להקת אריות מונה כ-15 פרטים, 12-14 מהם זה לביאות, הקטנות בכ-30% מהזכרים. הן אחראיות על הציד, שמתבצע בשעות הבוקר או הערב, כשהטמפרטורות נוחות יחסית

.

הברדלס חתול קטן יותר מהאריה, זכר יגיע ל-90 ס”מ ובמקרי קיצון ל-70 ק”ג, והוא מחפה על כך במהירות עצומה. הברדלס הוא בעיקר אויבן של האנטילופות והצבאים, בעלי חיים קטנים ומהירים מהזברות והגנו. שיטת הציד של הברדלס מהירה ואכזרית – הוא אורב לטרף שמתקרב אליו עד למרחק של 300 מטר לכל היותר. או אז הוא רץ במהירות עצומה שהעניקה לו זה מכבר את התואר החיה היבשתית המהירה ביותר – 64 קמ”ש מהירות ממוצעת עם יכולת להאצה קצרה למהירות של 90-110 קמ”ש! בעונת הייחום ממליטות נקבות הברדלס 3-5 גורים בממוצע, אך התמותה בקרב הגורים של הברדלס נחשבת לגבוהה יחסית. כיום ישנם בטבע כ-7,000 ברדלסים כתוצאה מציד, אובדן בתי גידול ואף חטיפתם לצורך גידולם כחיות מחמד.

הנמר האפריקני אינו גדול במיוחד ושוקל כ-60 ק”ג בממוצע, אולם הוא גם בעל טעם מגוון מאוד. הוא עשוי לאכול חיפושיות זבל מצד אחד ובהמות במשקל 900 ק”ג כמו האילנד, מצד שני, ובסך הכל חוקרים תיעדו 92 סוגים שונים של טרף בתפריט הנמרי. כוחו הפיזי עצום – הנמר נוטה ליטול את טרפו ולהעלות אותו על עץ, שם הוא יכול לאכול בנחת בלי להתחרות בטורפים אחרים. בעבר כבר תועדו נמרים כשהם גוררים בלסתותיהם נבלת ג’ירף צעיר במשקל של 125 ק”ג – כפול ולעתים יותר ממשקל גופם – לגובה של כמעט 6 מטרים. הנמר חביב על ציידים ועל פי החוק הטנזני מותר לצוד רק את הזכרים, כדי למנוע הכחדה של הזן. עם זאת 28% מהנמרים הניצודים הם נקבות.   קשה יותר לצפות בנמר מאשר באריה מאחר שהנמר פועל בעיקר מהשקיעה ועד הזריחה.

אחד האכזריים שבקרב הטורפים הוא כלב הפרא האפריקני. גובהו, הנמדד מהקרקע ועד הכתפיים, נאמד ב-60-75 ס”מ, ומשקלו 20-25 ק”ג. הוא פועל בלהקות, וצד בעיקר אנטילופות וגנו, בשיטת ציד אכזרית במיוחד. הכלבים שבוחרים לעצמם טרף, מתישים אותו תוך ניצול יתרונם המספרי. כשהטרף מתעייף ובוחר להילחם, ישנם כמה כלבים שמעסיקים אותו בזמן שאחד הכלבים ניגש אל בטנו של הקורבן ובעודו בחיים תולש את קרביו החוצה. מאפיין נוסף ונדיר שלו הוא שלמרות היותו טורף שחי בלהקה, הנקבות הן אלו שמתרחקות מהלהקה בהגיען לבגרות מינית.

הצבוע הוא כנראה הטורף בעל יחסי הציבור הגרועים ביותר, למרות חשיבותו הרבה למערכת האקולוגית. שני זני צבועים עיקריים מסתובבים במרחבי טנזניה, נבדלים במראיהם. הראשון הוא הצבוע בעל החברבורות ש-95% ממה שהוא אוכל הוא צד בעצמו. לעומתו הצבוע לבוש הפסים הוא בעיקרו אוכל נבלות.

התן לבן הפס הוא צייד קטן ממדים, שחלק ניכר מהדיאטה שלו מבוססת על אכילת נבלות ואכילת פירות.

בן דודו התן השחור גדול יותר בממדיו וגם מקדיש את עיקר מרצו לציד. בן דוד נוסף שחי באפריקה ואף בישראל הוא התן הזהוב. הטורפים של טנזניה מהווים בדרך כלל את גולת הכותרת של הספארי, והחתולים הגדולים הם אלה שנוטים לגנוב את ההצגה.