באחד הערוצים של נהר היאנגצה, בזמן עונת השפל כשמפלס הנהר יורד, נחשף לפתע סלע שזכה לכינוי “בוא אליי” בסינית. הסלע הזה גבה קורבנות רבים כשסירות שניסו להימנע ממנו התנגשו בו. ימאים מנוסים גילו שהשיטה הנכונה היא דווקא להפליג לכיוון הסלעים ולתמרן ובכך להימנע מההתנגשות, כנגד האינסטינקט הראשוני. זרימה עם הכוח של השני מזכירה במידה רבה גם את אומנות הטאי צ’י, שמאות מיליוני סינים נוהגים לתרגל מדי יום. נהר היאנגצה הוא במידה רבה חלון לתרבות הסינית.

עוצמתו של נהר היאנגצה בולטת מיד, כיאה לנהר הגדול ביותר במדינה המאוכלסת ביותר ואחת מהגדולות בעולם. הוא הנהר השלישי באורכו בעולם אחרי הנילוס והאמזונס, 6,300 ק”מ בסך הכל. בניגוד לשני אחיו הארוכים יותר, היאנגצה זורם רק במדינה אחת, אגן הניקוז שלו מהווה חמישית משטח סין ולאורכו חיה שליש מאוכלוסיית מדינת הענק. באזור הדלתא של הנהר, בשטח של כ-100 אלף קילומטר, פי 5 ממדינת ישראל, חיים 140 מיליון בני אדם.

העיר הגדולה והמפורסמת ביותר בדלתא של היאנגצה היא כמובן שנגחאי, המרכז הכלכלי של סין ואחד הגדולים בעולם, עם נמל המטענים הגדול בעולם.  היא גם העיר המאוכלסת בעולם עם 24 מיליון תושבים, פי 3 ממדינת ישראל.

עוצמת הזרימה של היאנגצה הובילה לא אחת להצפות קטלניות שפגעו בעיקר באוכלוסייה הכפרית שלאורך הנהר. ב-1931 למשל נהרגו מאות אלפי בני אדם, ויש המעריכים שאפילו 4 מיליון אנשים קיפחו את חייהם. ב-1998 כבר הייתה הממשלה ערוכה יותר, ועדיין אלפי בני אדם נהרגו ועשרות מיליונים פונו מבתיהם.

ההצפות של היאנגצה לצד החיפוש אחר אנרגיה נקייה הובילו להחלטה להקים את הסכר הגדול ביותר בעולם על הנהר, הלא הוא סכר שלושת הערוצים. בגובה 181 מטר ובאורך 2.3 ק”מ, הוא מייצר 22,500 מגהוואט לשעה ובכך קוטף את תואר תחנת הכוח הגדולה בעולם. לשם השוואה, שיא צריכת החשמל בישראל עומד על מחצית מכוח הייצור של תחנת הכוח הזו.

עוד מבנה עצום הקשור ליאנגצה הוא הגשר הגדול דניאנג-קונשאן הנמתח לאורך של 165 ק”מ. הגשר משמש את הרכבת והוא ממוקם בין שנגחאי לנאנג’ינג. הגשר הזה נבנה במשך 4 שנים על ידי 10,000 פועלים, ב-2006-2010, בעלות של 8.5 מיליארד דולר.

גם התעלה הגדולה שאורכה הוא 1,747 ק”מ, היא מבנה מהמרשימים שיש. היא נוסדה כבר בתחילת המאה ה-7 על ידי שושלת סווי ששלטה אז בסין. תפקיד התעלה היה להעביר סחורות חיוניות מהדלתא הפוריה של היאנגצה ועד לצפון.

היאנגצה התברך בכמות מגוונת ביותר של בעלי חיים, חלקם ייחודיים לנהר זה. הפוקנה ההודית, דולפין הנהרות הסיני, חדקן והתנין הסיני. שוחים להם גם מעל 360 מיני דגים בנהר, 178 מהם ייחודיים ליאנגצה

היאנגצה, יחד עם נהר חואי, מהווים גבול טבעי בתוך סין, בין הצפון והדרום. אם תרצו, חלוקה בין שנגחאי הדרומית ובייג’ינג הצפונית. החלוקה הזו מסמלת חלוקה תרבותית-אקלימית-קולינרית-פוליטית-היסטורית של סין. למשל, מאחר שהאקלים בצפון המדינה לא איפשר גידול של אורז, אם כי הטכנולוגיה פתרה את הבעיה הזאת, התבסס המטבח הצפון-סיני על איטריות וחיטה בעוד שבדרום האורז היה המלך.

אחד הקרוזים הקלאסיים ביותר שנערכים ביאנגצה הוא מסע מצ’ונגצ’ינג לשנגחאי, הפלגה שנמשכת 10 ימים לערך, ובה גומאים 2,250 ק”מ. קרוזים יותר קצרים נמתחים על פני 4-6 ימים, יוצאים מצ’ונגצ’ינג ומגיעים לסכר שלושת הערוצים שהוא אחת מהאטרקציות הגדולות בנהר.

מי שרוצה ללמוד להכיר את התרבות הסינית, שיפנה לעצמו כמה ימים כדי לצאת להפלגה בנהר הינגצה ולהתחבר באמצעותה לזרימתה של סין.