נהר הרון הוא יליד האלפים השוויצריים, בגובה של יותר מ-3,700 מטר מעל פני הים. הוא זורם עד לאגם ז’נבה ומשם ממשיך לכיוון העיר הגדולה ביותר שנמצאת בתוואי שלו, העיר ליון בצרפת, שם הוא גם מתאחד עם היובל הגדול ביותר שלו, הסון. משם הזרימה הופכת לחזקה מאוד, 1,000 מ”ק בשנייה, ובהמשך נשפכים אליו נחלים נוספים שרק מעצימים את זרם הנהר.  40 קילומטרים לפני שהוא מגיע לים התיכון, מתפצל הרון לשתי זרועות – “הרון הגדול” ו”הרון הקטן”. לים התיכון נשפך הרון בעוצמה  של 1,700 מ”ק בשנייה. אגב, בשל הפשרת השלגים, יכולה עוצמת הזרימה של הנהר להגיע ל-13 אלף מ”ק בשנייה בחודש מאי.

נהר הרון שימש כנתיב תחבורה חשוב מאוד עד המהפכה התעשייתית, עת הופיעו הרכבות והכבישים המודרניים. הוא חיבר ערים כמו ליון או אביניון לים התיכון, לנמל מארסיי ולנמלים נוספים. באותם ימים, הפלגה באמצעות דוברה להעברת סחורות אל הים ארכה שלושה שבועות. ספינה ממונעת בימינו גומאת את המרחק בשלושה ימים. הרון ידוע לשמצה בזרימה החזקה שלו שיכולה להגיע עד ל-10 קמ”ש.

הכלכלה של האזור שמסביב לנהר מורכבת מחמישה ענפים עיקריים – חקלאות כמובן, בשל האדמה הפורייה בתוואי הנהר. בגדות הרון יש שטחי מרעה רבים, ולכן גם עדרי בקר, יחד עם כרמים, מטעים וכדומה. במקומות מסוימים ישנם אפילו אזורים שבהם מגדלים אורז; אנרגיה, הן כזו שמיוצרת מהזרימה החזקה של הנהר, וכן בתי זיקוק לנפט ומכליות לאחסון נפט המצויות בסביבת הנהר; תעשייה – מפעלים כימיים, מפעל לייצור אלומיניום; תחבורה – הרון הוא עדיין נתיב תחבורה חשוב בין ליון, העיר השנייה בעושרה בצרפת אחרי הבירה פריז, לים התיכון; ותיירות.

נהר הרון היה במשך שנים רבות תחת השפעה קלטית ולאחריה רומאית. הוא הפך לחלק מממלכת ארל, או ממלכת בורגונדי השנייה, במאה ה-10. המצב הזה התקיים עד המאה ה-14, כשבמהלך השנים בית סבוי הצליח להשתלט על רוב האזור. בית סבוי נחלק בין שוויץ לצרפת במאה ה-14 ונהר הרון הפך לנהר צרפתי-שוויצרי.

יובלו הגדול של הרון, הסון, נכנס להיסטוריה של עולם השיט ב-1783 כשנבחר למקום שבו התרחשה ההפלגה הניסיונית הראשונה באמצעות מנוע קיטור, כמה שנים לפני המהפכה הצרפתית. הפלגות סדירות באמצעות מנוע הקיטור שאיפשרו הפלגה במעלה הזרם מהים התיכון צפונה, החלו רק בשנת 1829. הפלגות בנהר הרון בספינות קיטור נערכו עד שנת 1952. הסון אגב מתאפיין בכך שמעת לעת הוא עולה על גדותיו. בעבר היה גורם בכך נזקים משמעותיים. ההצפה בשנת 1840 הותירה את חותמה עד כדי כך שניתן לראות לוחות זיכרון בעיירות ובכפרים לאורך הנהר שמזכירים את אותה הצפה.

העיר ליון היא הגדולה שביישובים שלאורך הנהר. עם 2.2 מיליון תושבים בעיר ובפרבריה, זו העיר השלישית בגודלה בצרפת אחרי פריז ומארסיי. העיר הייתה למקום שבו הומצאה מצלמת הראינוע הראשונה בהיסטוריה על ידי האחים לומייר. בעיר נמצאת קהילה יהודית גדולה ותוססת, 35 אלף איש מניינה, וניתן למצוא בה מסעדות כשרות. ליון היא נקודת יציאה ואף נקודת סיום חשובה לשיט בנהר, כך שעבור הישראלים הזמינות של אוכל כשר היא בהחלט בונוס.

העיר השנייה בחשיבותה לאורך הנהר נמצאת דווקא בצדו השוויצרי. ז’נבה, עם חצי מיליון תושבים, מרכז דיפלומטיה עולמי שבה נחתמו אמנות רבות בכל הקשור לדיני מלחמה לאור היותה המארחת של מספר הארגונים הבינלאומיים הרב ביותר. ז’נבה היא גם מרכז פיננסי מהחשובים ביותר בעולם. ז’נבה היא גם מקום טוב לצאת ממנו להפלגה והעובדה שיש בה שדה תעופה בינלאומי מסייעת לתכנון השיט.

אוויניון היא אתר היסטורי בעל חשיבות רבה לעולם הנוצרי. במאה ה-14 עברה האפיפיורות מרומא לאוויניון ושבעה אפיפיורים, כולם צרפתים, הנהיגו את העולם הקתולי, במשך 67 שנה. כיום מי שמבקר באוויניון יכול להתרשם מארמון האפיפיורים היפהפה, דייר קבוע ברשימת עשרת האתרים המתוירים ביותר בצרפת.

אזור הרון נחשב לאחד ממרכזי היין העולמיים. בשנות ה-20 זכה לתהילת עולם כשהוזכר בזכרונותיו של הסופר ארנסט המינגווי, שתיאר כיצד חבר לסופר אמריקאי נוסף, סקוט פיצג’רלד, במסע מליון לפריז לאורך הרון, כדי לאתר רנו הם גג פתוח שפיצג’רלד נטש. תיאורי האוכל ושתיית האלכוהול המרובה כיכבו בטיול של שני הסופרים חובבי הטיפה המרה – “במקון (עיירה הידועה בשרדונה האיכותי שלה) רכשתי עוד ארבעה בקבוקים של יין מצוין… אינני חושב שסקוט שתה קודם לכן בחייו יין ישר מהבקבוק”.